<h1>אהל מועד שער השבת דרך ב'</h1>
<h2>דף כ:</h2>
המדליק צריך להדליק ברוב היוצא מן הפתילה חוץ לנר וכן במדורה צריך להדליק רובה וזה יתבאר בדרך ז' בס"ד.
<h2>דף כא.</h2>
ואסור להדליק בדבר שהאור מסכסכת בו.
כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו אסור להדליק בו ואם נתן בו הפסול כדי להתעבות הפתילה או כדי שתהא הפתילה עומדת ולא תטבע למטה מותר. אין מדליקין בשמנים שאינן נמשכין אחר הפתילה ואפי' תערובת שמן. [כ' ע"ב] נר של שעוה או של חלב שקורין קנדילא עושין מהם פתילה אבל אם הדליקה בפני עצמה אסור וכ"כ הגאון ר"י בתשו' ולע"ד נר' לומר שמותר להדליק בפתילות של שעוה וחלב והן נמשכות אחר השעוה והחלב דלא דמי לנר שצריך למשוך השעוה אל הפתילות וכבר הארכנו בזה בח"ג ואין ראוי להקל הואיל והגאון ר"י הורה להחמיר [כ"א ע"ב] חלב מהותך בעורו ומיחוי וקרבי דגים שנימוחו נותנין לתוכו שמן כל שהוא ומדליק בהן, חלב מבושל שנקרש אפי' בתערובת שמן אין מדליקין בו, מותר להדליק בשמן דגים אפי' בלא תערובת שמן.
נר שמדליקין בחדר או במרתף אסור להדליקו מן הדברים שאסרו להדליק מהן בשבת וזהו שאסר רב חסדא להדליק נרות חנוכה בע"ש כי אם בשמנים שמדליקין מהם בשבת משום דסבירא ליה שמותר להשתמש לאורה ויש לחוש שמא יטה.
<h2>דף כב.</h2>
ובחול מותר להדליקו מנר מצוה אם רוצה להדליק בו נר של מצוה אחרת והרמב"ן אינו מתיר אלא מנר מצוה לנר מצוה ממש.
<h2>דף כה:</h2>
אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע ולא בצרי שמא יסתפק ממנו ואפי' בחול אסור מפני שהוא עף.
הדלקת נר בשבת חובה ומדליקו לשם שבת והילכך אם היתה דולקת והולכת צריך לכבותה ולחזור ולהדליק וכ"כ ר"ת. וכת' הר"מ הואיל וחובה היא אפי' אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק. המדליק מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת.
<h2>דף כז:</h2>
כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן, וקנבוס וצמר גפן לאו יוצא מן העץ הוא דעצו לחוד וצמר שלו נתלש ממנו, פי' היוצא מן העץ כלומר כל דבר שכותשין את עצו ונעשה פתילה אין מדליקין בו אלא פשתן, פשתן שאינו נפוץ באותן המסרקות של ברזל אשר נהגו לנפוץ בהם אין מדליקין בו.
<h2>דף כט:</h2>
לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד הנר פי' שיתן בתוכה זנב הפתילה היוצא מן הנר דרך נקב ולא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה מע"ש עפ"י הנר בשביל שתהא מנטפת לתוך הנר גזירה שמא יסתפק ממנה וכיון שהקצהו לנר חייב משום מכבה ואפילו בשפופרת של חרס חוששין שמא יטה ואסור ואם חברה בסיד ובחרסית מותר מפני שהוא כלי א' ואין לחוש בזה שמא יסתפק ממנו.
<h2>דף לד.</h2>
שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה עישרת' ערבתם הדליקו את הנר וצריך לומר עם חשיכה שאם ימהר להזכירם יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות ופי' ספק חשיכה לא הספיק החשיך האמש אלא ספק בה"ש ותוס' שלו בכלל שבכל מקום קרי חשיכה ואילך מזמן איסור ואילך וקודם זמן זה מעט קורא עם חשיכה. בספק בה"ש אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים דנראה כמתקן כלי ויש מתיר להדליק את הנר ע"י גוי בספק חשיכה מטעם שבות דשבות במקום מצוה לא גזרו ועוד שכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש במקום מצוה ואמירה לגוי שבות הוא ומותר לעשר את הדמאי בספק חשיכה דלא דמי למתקן דרוב ע"ה מעשרין הן וטומנין את החמין ומערבין עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין כיון שקנין רשות גמור הוא ויש אומרים שזה שאסרו לערב עירובי תחומין בספק חשיכה מיירי במערב ברגליו שמותר אפי' לדבר הרשות וההיא דאין מטבילין ודאין מעשרין לדבר הרשות היא אבל לדבר מצוה מותר.
<h2>דף לד:</h2>
תוספת מחול על הקדש הוא קודם בה"ש והרוצה להוסיף כל הזמן שיש מתחילת השקיעה עד שיתחיל זמן בה"ש מוסיף רצה לעשות מקצתו קדש ומקצתו חול עושה ולא נתנו שיעור ותוספת זה למטה אלא שמוסיף שיעור הנראה לעינים ונהגו לקבל התוספת משקיעת החמה ותוס' יציאתו משהכסיף העליון והשוה לתחתון עד צה"כ דלא הוי לילה עד שיראו ג' כוכבים בינונים ושיהו רצופים במקום אחד.
<h2>דף לה:</h2>
מי שאינו בקי בשיעור בה"ש כשהשמש בראש הדקלים ידליק הנר וביום המעונן אמר בגמ' שיעיין בתרנגולים בעיר ובשדה יעיין בעורבים.
שבת או יו"ט כיון שקבלו בתפי' או בברכה אסור לו לעשות מלאכה כל שהוא מתחילת שקיעת החמה ואילך לדעת מקצת מן המפ' או שהגיע זמן תפי' ערבית של ר' יהודה לדעת אחרים אבל קודם לכן אין בדבריו כלום אלא יחיד שהתפלל של שבת ואפי' בשוגג חוזר, וציבור אם בשוגג התפללו אין מחזירין אותן שחוששין לטורח צבור ואע"פ שאין מחזירין אותן אינן אסורין במלאכה עד זמן התוספת ואפי' קדשו בבהכ"נ אבל יחיד שקידש במתכוין אע"פ שעדין יום גמור הוא אסור במלאכה וכבר נתבאר זה בנתי' ה' מדרך ב' של שער התפי' [ע"א] ולדעת ר"ת והרמב"ן זמן בה"ש הוא שיעור מהלך שלשה חלקי מיל ומתחילת שקיעת החמה ועד זמן זה מהלך שלשה מילין ורביע מיל.
